רשלנות רפואית ביישור שיניים – אורתודנטיה

רשלנות רפואית ביישור שיניים – אורתודנטיה

רשלנות רפואית בטיפול ליישור שיניים עלולה לגרום לנזקים קשים. לא רק מבחינה פיסית (עד כדי פגיעה בעצבים או עקירות) אלא גם מבחינה נפשית. בעיקר לאור העובדה כי יישור שיניים נדרש לרוב כ"טיפול אסתטי ואלקטיבי". טיפול הנעשה מבחירה, אשר בדרך כלל לא עומד מאחוריו צורך רפואי קונקרטי.

עם זאת, מכיוון שזהו טיפול קוסמטי-אסתטי, לא כל מקרה שבו התוצאה הסופית לא משביעת רצון באופן מוחלט מעיד על קיומה של רשלנות רפואית. פערים בין הרצוי למצוי הם חלק מנסיבות החיים בטיפולים אסתטיים, ובטיפולים ליישור שיניים בפרט. על כן, ככל שאתם סבורים שנפגעתם כתוצאה מטיפול אורתודנטי רשלני, חשוב להיוועץ עם עורך דין הבקיא בתחום. עורך דין אשר יוכל לבחון את הרשומות הרפואיות, להציגן למומחה מתחום האורתודנטיה, ולבדוק האם אכן עסקינן במקרה המצדיק תביעה נזיקית, אם לאו.

רשלנות רפואית אורתודנט – מהו יישור שיניים רשלני?

אורתודנטיה הינה התמחות ברפואת שיניים האורכת כשלוש וחצי שנים לאחר השלמת הלימודים ה"רגילים" לרפואה. מדובר בטיפולים ליישור שיניים אשר מטרתם לספק מענה למטופלים הסובלים מבעיות כגון שיניים עקומות, חניכיים בולטות, שיניים בולטות, אי סדירות בשיניים, העדר התאמה בין הלסתות, שיניים כלואות ועוד.

מטרתו של הטיפול האורתודנטי הינה לסייע בהזזת השיניים ותיקונן למקום הנכון. בין אם על ידי יישור ובין אם באמצעים נוספים כגון עקירות. יודגש כי למרות שזהו בדרך כלל טיפול אסתטי, יישור שיניים יכול לנבוע גם מצרכים רפואיים. ידוע למשל כי קיימת חשיבות רפואית רבה לסגירת הלסת מבחינת בריאות השיניים, בריאות החניכיים, לעיסה ועוד. רשלנות רפואית ביישור שיניים יכולה אפוא לבוא לידי ביטוי באופנים רבים. לדוגמה:

  • תוכנית טיפול לקויה.
  • אי קבלת הסכמה מדעת של המטופל (לרבות העדר הצגת סיכויים, סיכונים, תופעות לוואי, לוחות זמנים וכדומה).
  • ביצוע שגוי של תוכנית הטיפול בפועל.
  • העדר מעקב אחר התקדמות הטיפול.
  • העדר מעקב אחר מעורבות המטופל בהליך.
  • ביצוע לקוי של הליכים כירורגים במסגרת הטיפול (כמו רשלנות בעקירת שן).
  • אי אבחון בעיות בשיניים שיש להידרש אליהן – כמו מחלות חניכיים, טיפולי שורש, סתימות, עקירות, כתרים וכיוצא באלה.
  • פערים משמעותיים בין התוצאה הרצויה לבין התוצאה בפועל.
  • בחירה לקויה בתוכנית הטיפול ואי מתן הסבר על תוכניות טיפול חלופיות.

על מנת להוכיח את קיומה של רשלנות רפואית ביישור שיניים יש להתחקות אחר הרשומות הרפואיות שתיעדו את הטיפול. החל מהשלבים הראשונים של הייעוץ במרפאה, דרך הצילומים שבוצעו ופוענחו, וכלה בטיפול עצמו על שלביו השונים. יש לבדוק את מידת מעורבותו של המטופל ואת ההתייחסות של הרופא לסוגיות שעלו וצצו תוך כדי תנועה.

במידה שניתן להסיק מהרשומות הרפואיות שהרופא סטה מסטנדרט ה"רופא הסביר", כלומר, לא ביצע יישור שיניים בהתאם לפרקטיקה הרפואית המקובלת, וכי מעשיו עלו כדי רשלנות רפואית באורתודנטיה, קיימת לכאורה עילה להגשת תביעה לפיצוי.

הפיצויים נגזרים הן מהנזק הרפואי שנגרם למטופל והן מהשלכותיו. לדוגמה, אם נגרמו למטופל נזקים עצביים בחלל הפה, ניתן לתבוע פיצוי בגינם. בנוסף, ייתכן והמטופל יהיה מעוניין בהשבת הכספים ששולמו לרופא וכן בפיצוי בעבור טיפולים עתידיים שייאלץ לעבור.

המשמעות של הטיפול כאשר הוא נעשה לצרכים אסתטיים

כאמור, רשלנות רפואית באורתודנטיה מבוססת פעמים רבות על כך שהטיפול הלקוי נעשה לצרכים אסתטיים. דהיינו, המטופל לא היה "זקוק" לטיפול מבחינה רפואית אלא "ביקש" לעבור אותו מטעמים אסתטיים.

במקרים אלה, חובת הזהירות אשר מונחת על כתפיו של הרופא המטפל הינה גבוהה מהרף הרגיל. בעיקר משום שהטיפול לא נועד לענות על צורך רפואי ועל כן הרופא מחויב לפרוס בפני המטופל את מלוא האפשרויות העומדות לפניו. לרבות טכניקת הטיפול, לוחות זמנים, סיכויי הצלחה, סיכונים, תופעות לוואי וכדומה.

ההלכה הפסוקה קובעת כי אם הטיפול שעמד על הפרק היה "הליך אלקטיבי" (מבחירה), אשר ניתן היה לדחות אותו ללא כל קושי והוא לא היה דחוף מפאת סכנה מיידית, חובת הגילוי הינה רחבה. עליה לכלול הסבר מלא אודות מלוא הסיבוכים האפשריים, כולל סיבוכים נדירים. אולם יש לזכור כי חובת היידוע היא לא חובת יידוע מוחלטת. גם כאשר היא מורחבת היא מוגבלת רק לסיכונים של ממש. סיכונים שיכולים לעלות שאלה האם המטופל הסביר היה רואה בהם מידע רלבנטי במתן הסכמתו.

לסיכום נקודה זו – אם עסקינן בטיפול אלקטיבי ליישור שיניים, אשר לא נעשה מתוך צורך רפואי דחוף ומיידי, רופא השיניים חייב להסביר למטופל אודות מלוא אמצעי הטיפול האפשריים נוכח מצבו. עליו לוודא כי האחרון הבין את ההסברים כהלכה והוא נדרש לסייע לו בקבלת החלטה אודות ההליך הרפואי המתאים (לפי הידע המקצועי שלו).

האם התמחות באורתודנטיה היא תנאי למתן טיפול?

סוגיה חשובה נוספת שיש להתייחס אליה בכל הקשור לרשלנות רפואית באורתודנטיה היא המומחיות הספציפית של הרופא. אורתודנטיה היא התמחות בתוך רפואת שיניים הדורשת למעלה משלוש וחצי שנות התמחות נוספות. אולם יודגש כי כל רופא שיניים רשאי לעסוק באורתודנטיה, גם אם הוא איננו בעל התמחות זו בפועל. כאשר הטיפול הרשלני נעשה על ידי רופא שיניים שאיננו אורתודנט, העובדה הזו יכולה לכאורה לחזק את התיק, אך איננה בהכרח מקימה לכשעצמה זכאות לפיצוי.

כך למשל מתייחסת לסוגיה "האגודה האורתודנטית בישראל": "למרות שכל רופא שיניים, שאינו מומחה, רשאי לעסוק בכל תחומי רפואת השיניים כולל אורתודונטיה, הוא אינו רשאי (על פי החוק) לכנות עצמו אורתודונט, רופא ליישור שיניים או כל כינוי דומה שיש בו כדי להטעות את הציבור" (ההדגשות לא במקור, מתוך אתר האגודה).

דהיינו, כל רופא שיניים יכול להעניק שירותים רפואיים בתחום האורתודנטיה. האיסור נוגע לגבי הצגת הרופא כ"אורתודנט". ככל שהמטופל טוען כנגד העדר מומחיות של הרופא כעילה לרשלנות רפואית, יש לבדוק האם הרופא יצר מצג שווא בנושא. אם יוכח שלא היה מצג שווא, שאלת הרשלנות תתמקד בעיקר בטיפול ובנזק הרפואי.

דוגמאות לפיצויים בגין רשלנות ביישור שיניים

לאורך השנים נדונו בבתי המשפט בישראל לא מעט תיקים העוסקים ברשלנות רפואית ביישור שיניים. להלן כמה דוגמאות לפיצויים שנפסקו בתיקים מסוג זה.

בדוגמה הראשונה נתייחס לפסק דין שניתן על ידי בית משפט השלום בתל אביב בפברואר 2011, ובו נפסקו למטופל פיצויים בסך כ-50,000 שקלים בגין יישור שיניים רשלני. התובע פנה למרפאת שיניים מטעם קופת חולים לטובת טיפולי שיניים אסתטיים. הרופאה שטיפלה בו לא הייתה אורתודנטית בהתמחותה ובסופו של דבר נגרמו לו נזקים שונים. הרופאה הציעה תוכנית טיפול שכללה עקירה של ארבע שיניים, ובמהלך העקירות שבוצעו על ידי רופא אחר במרפאה, נשברה אחת מהשיניים והמטופל נאלץ לעבור ניתוח לעקירת שורש. הניתוח היה טראומתי, גרם לאובדן עצם רב, הסב נזק לשן סמוכה והביא להפסקת הטיפול האורתודנטי שלא ביוזמת המטופל.

התובע טען כי לאור תוכנית הטיפול הלקויה נבצר ממנו לסיים את יישור השיניים והוא הופנה להליך שיקום מלא לפיו על ידי מומחה לחניכיים. בית המשפט קבע כי לפנינו רשלנות רפואית. בפסק הדין נקבע כי הרופאה לא הציגה בפני המטופל את כל החלופות לטיפול, לא ניתנו לו הסברים אודות הטיפול עצמו והפסקת הטיפול הייתה ביוזמת הרופאים ולא ביוזמת המטופל.

במקרה נוסף, בית המשפט פסק פיצויים בסך כ-2 מיליון שקלים בגין רשלנות בטיפול שיניים (בתוספת כ-450 אלף שקלים עבור שכ"ט עו"ד). פסק דין זה ניתן באוקטובר 2015 על ידי בית המשפט השלום בתל אביב (ת"א 64133-06).

מדובר על ילדה בת 10 אשר הגיעה עם הוריה לטיפול אורתודנטי בסניף קופת חולים ברמת גן. המטופלת הצעירה הופנתה לטיפול ליישור שיניים אצל רופאה שאיננה אורתודנטית, ואשר בוצע באמצעות פלטה, רסן צווארי, סמכים ("ברזלים") ועוד. הילדה התלוננה על כאבים במהלך הטיפול אך הוסבר לה שכאביה אינם אלא תוצאה של הלחץ על השיניים. בפועל, הכאבים היו עדות להתפתחות דלקת חניכיים חריפה.

רק כשלוש שנים מתחילת הטיפול התברר דבר הדלקת והילדה הופנתה למומחה למחלות חניכיים (פריודונט). המומחה בדק את הקטינה ומצא כי מצב שיניה חמור. נגרמו לה נזקים קשים בעקבות מחלה פריודונטית שלא זכתה לטיפול הולם, לרבות ספיגת שורשים, אובדן עצם ונזקים נוספים. נאמר לה כי מצב שיניה הינו כה קשה עד כי היא צפויה לעבור עקירות רבות, תידרש לטיפול שיקומי מקיף (כולל כתרים ושתלים) ותסבול מקשיי לעיסה וליקויי סגריים.

למידע נוסף בנושא רשלנות רפואית בטיפולי שיניים לחצו כאן